גזר דין בתיק ת"פ 27236-09-10

רקע עובדתי

1.      הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן, המייחס לו עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז -1977 (להלן: "החוק"), ועבירה של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק.

2.      במסגרת הסדר הטיעון סוכם בין הצדדים כי המאשימה תעתור להשית על הנאשם 24 חודשי מאסר בפועל ואילו הסניגור יטען לעונש באופן חופשי.

3.      על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 15.9.10 בשעת בוקר נהג הנאשם בכביש 40 מכיוון צומת "בית קמה" לכיוון צפון במהירות של 138 קמ"ש. הנאשם עקף ניידת משטרתית, בה נהגה השוטרת עדי ימיני (להלן: "השוטרת ימיני") וזו החלה בנסיעה אחריו. בהמשך, השוטר, עמנואל סער (להלן: "השוטר סער"), אשר עסק בפעילות אכיפה באמצעות מכשיר למדידת מהירות (ממל"ז), ואשר היה בלבוש משטרתי, קלט את מהירות הרכב בו נהג הנאשם באמצעות הממל"ז, והורה לו לעצור את הרכב. הנאשם הגביר את מהירות נסיעתו והמשיך בנסיעה לכיוון צפון. בתגובה לכך, השוטרת ימיני והשוטר סער, החלו לדלוק אחר הנאשם בשתי ניידות נפרדות, תוך שהם מפעילים את צופר החירום ומורים לנאשם לעצור באמצעות מערכת הכריזה.

4.      הנאשם המשיך בנסיעתו ונהג במהירות ובפראות תוך שהשוטרים בניידות דולקים אחריו. בהגיעו לכביש 6 עקף בצורה מסוכנת מימין לשמאל את כלי הרכב שנסעו בשני נתיבי הנסיעה והתנגשות עמם נמנעה אך בזכות העובדה שנהגיהם בלמו את רכבם או סטו לצדדים.

5.      עוד צוין בכתב האישום המתוקן, כי הנאשם ניסה לעקוף רכב מסוג פיאט שנסע בנתיב הימני ורכב נוסף שנסע בנתיב השמאלי על ידי מעבר בתווך ביניהם. כתוצאה מכך סטה רכב הפיאט מנתיב הנסיעה ובלם את רכבו בשולי הכביש והרכב האחר סטה לכיוון שמאל לעבר מעקה ההפרדה.

6.      בהמשך סטה הנאשם לעבר הנתיב השמאלי, וגרם לכלי רכב לבלום את רכבו תוך סטייה שמאלה. גם השוטרת ימיני נאלצה כתוצאה מנהיגת הנאשם לסטות בניידת שמאלה תוך כדי בלימתה.

7.      האירוע הסתיים לאחר כארבעה קילומטרים על כביש 6, כשמשאיות שנסעו בכביש האטו את מהירות הנסיעה של הנאשם ואפשרו לניידות לדחוק את רכבו ולגרום בסופו של דבר לעצירתו.

עמדת שירות המבחן

8.      שירות המבחן ערך תסקיר בעניינו של הנאשם. עולה ממנו, כי הנאשם כבן 25, נשוי ואב לשלוש בנות בגילאים שנתיים, שנה וחודש, אשר סיים 7 שנות לימוד בלבד, בשל הצורך לסייע בפרנסת משפחתו. מאז שעזב את לימודיו עבד עם אחיו בחברה שבבעלותו, ומזה כשישה חודשים עובד כעצמאי באיסוף ברזל ומכירתו.

9.      הנאשם שלל בפני קצינת המבחן שימוש בסמים או באלכוהול. הוא ציין כי בהיותו נער התחבר לחברה שולית והיה נתון להשפעתה השלילית. כן סיפר כי לאחר שחרורו מהכלא ערך שינוי בחייו, התרחק מהחברה השולית, התקרב לדת, החל לעבוד והתחתן. הוא סיפר על תפקודו התקין ועל המאמצים שהוא עושה בכדי לדאוג למשפחתו ולסייע בטיפול בבנותיו. עוד עולה מהתסקיר כי הנאשם לקח אחריות על מעשיו וניכר כי הבין את הפסול שבהתנהגותו.

10.  שירות המבחן התרשם כי הנאשם בעל יכולות קוגניטיביות תקינות, אשר התחבר בצעירותו לחברה שולית, ממנה למד דפוסי התנהגות שליליים ועל רקע זה הסתבך בפלילים. כן התרשם כי מאז שחרורו מהכלא (בשנת 2005), ערך מאמצים לנהל אורח חיים תקין במישור המשפחתי והתעסוקתי. יחד עם זאת, שירות המבחן הביע את התרשמותו, כיום כמו בעבר, לגבי קיומם של דפוסים אימפולסיביים בהתנהגות הנאשם.

11.  לפיכך, ולאור הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה (כשלוש שנים) ללא הסתבכות נוספת בפלילים, תפקודו התקין של הנאשם, השינוי שערך בחייו ולקיחת האחריות, המליץ שירות המבחן לחזק את השינוי החיובי שהנאשם החל בחייו ולנקוט בגישה שיקומית טיפולית בכל הקשור להתנהגותו האימפולסיבית. לפיכך, המליץ להטיל עליו צו מבחן לתקופה של שנה. כן המליץ כי במידה ויוחלט להטיל עליו עונש מאסר בפועל, לאפשר את המרתו בביצוע עבודות שירות במטרה להגביר אצלו את המוטיבציה להשתלב בטיפול.

טיעוני הצדדים לעונש

12.    התובעת הדגישה את החומרה שבהתנהגות הנאשם מתחילתה ועד סופה, נהיגה פרועה ומסוכנת, תוך זלזול בוטה באוכפי החוק. היא הדגישה כי מדובר בסיטואציה של מרדף, בו נהג הנאשם בכביש, ככל העולה על רוחו, מבלי ששעה לקריאות השוטרים לעצור את הרכב, ובכך גרם לסיכון ממשי לשלום הציבור. כן ציינה כי התנהגות הנאשם, כאמור, מבטאת תופעה חמורה שהינה בבחינת "מכת אזור", שלא אחת נקבעה לגביה מדיניות ענישה מחמירה.

13.  התובעת טענה כי במכלול שיקולי הענישה נלקחו בחשבון גם נסיבותיו האישיות של הנאשם, לרבות הימשכות ההליכים ולכן הגבלת העונש ל-24 חודשי מאסר בפועל, על פי ההסכמה, מבטאת ענישה הולמת בנסיבות העניין. התובעת לא התעלמה מהמלצתו החיובית של שירות המבחן, אך הדגישה כי ענישה טיפולית מהווה סטייה ממדיניות הענישה הנוהגת בעבירות מסוג זה ואין מקום לאמצה. בהקשר זה ציינה כי בעבירות מהסוג שעבר הנאשם הושתו עונשי מאסר בפועל גם על קטינים או צעירים ללא עבר פלילי, שכאמור נסיבותיהם האישיות עולות על אלה של הנאשם שבפנינו.

14.  בשל כל אלה, עתרה להשית על הנאשם 24 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה, פסילה וקנס.

15.  יוקדם ויוער, כי הסניגור טען לעונש באריכות, הן בעל-פה והן בהשלמה בכתב. חלקם של הטיעונים היוו חזרה על טענות שטען קודם לכן, וחלקם כללו, שלא לצורך, סקירה נורמטיבית נרחבת של תיקון 113 לחוק, שהינה בבחינת "מן המפורסמות". יוער, כי ראוי היה לקצר את הטיעונים לעונש ולמקדם בסוגיות העיקריות, תוך עריכתם באופן מובנה ככל הניתן.

16.  לגופו של עניין, טען הסניגור כי המרדף החל בסעיף 6 לכתב האישום המתוקן, בנסיבות בהן הנאשם נהג ברכבו כשלצדו ישבה אשתו ההרה, אשר סבלה מכאבים בבטנה וכשהם שרויים בלחץ כדי להגיע לרופא. הסניגור טען כי הנאשם הבחין שהניידות רודפות אחריו בהיותו בכביש 6, כי אז לקח לו זמן לעצור את רכבו וכי מדובר בקטע כביש קצר ובכביש מהיר. בהקשר זה הוסיף וטען, כי לא הייתה לו כוונה לגרום לסיכון, שכן אשתו, כאמור, הייתה עמו ברכב. עם זאת, לשאלת בית המשפט, אם הנאשם חוזר בו מהודייתו, אישר הסניגור כי הנאשם אכן פעל במגמה להתחמק מהשוטרים ואכן זיגזג, כמתואר בכתב האישום (עמ' 40 ש' 7-8) ואין בפיו הסבר מדוע לא עצר על פי הנחיית השוטרים (שם, שורה 20).